יומן מסע - דו"ח מספר 4
שלום לכולם,
קודם כל, חיזקו ואימצו תושבי הדרום. יצא לי להיות בשישי בערב בבאר שבע, הרחובות נטושים, רק דיירי הצמתים נמצאים בחוץ.
אנחנו (הילד ואני) אנשי מרכז הארץ, לא שומעים אצלנו אזעקות אבל דרוכים.
הפעם הפוסט בסימן אימונים בשטח הבית, במיוחד תוך העזרות בשטיח בסלון.
למה אימון בבית ?
כי ביום חמישי האחרון התכוננו לרדת לאימון היומי אבל אז ראינו בטלוויזיה את הדיווח על האזעקות בתל אביב ושמענו מהבית קול נפץ עמום.
הילדים התחילו לפחד, בעיקר הגדול (בכל זאת כבר מבין יותר וגם הפחד האנושי כבר השתלט עליו, זאת בניגוד לקטן - 3.5 - שעדיין הפחד האנושי נבנה אצלו כך שפחות מודע).
שכחתי לציין שהקטן אירח חבר שלו מהגן.
אז מה עושים ? יש מי שמרשה לילדים בבית לבעוט בכדור בכל מקום, אצלנו המשחק בכדור מוגבל למסדרון בין החדרים ולחדר הילדים. ויש מי שאינו מרשה כלל לשחק בכדור בבית.
ולכן, ניתן לבצע בבית אימוני קואורדינציה, שינוי כיוון ומודעות גוף מצוינים.
אז השטיח המלבני, שלא חייב להיות גדול מאוד, אצלנו למשך השטיח הוא באורך של כ-150 ס"מ ורוחב 120 ס"מ. מספיק כדי לאמן אותם.
התחלנו בקפיצות על רגל אחת מצד לצד (לאורך השטיח) בכל צד ברגל אחרת, המשכנו לאימוני שינוי כיוון בריצה בין האלכסונים של השטיח וסיימנו בדילוגים בחלק מהפאות של השטיח. יצרתי אימון של 12 תרגילי שטח שניתן לבצע לאורך שעה וחצי. אנחנו ביצענו אימון של 40 דקות.
חלק מהתרגילים כללו השתטות שלי ושלהם והילדים צחקו בלי סוף. בתחילת האימון הילד הגדול שלי לא רצה להתאמן אבל אחרי התרגיל השני הוא כבר צעק "עכשיו תורי!!".
אמא של החבר הגיעה לקחת את הילד ובכך סיימנו את האימון, אם היא לא הייתה מגיעה הם היו ממשיכים את האימון.
כמובן, שחוקים לחוד ומעשים לחוד, הסכמתי שהם יביאו כדורים לסלון ויבעטו אלי.
לתדהמתי, בלי שביקשתי בכלל, הקטן התחיל לבעוט ברגל שמאל בלבד. מדהים, הוא בועט בשמאל יותר חזק מרגל ימין...אז מה לדעתכם עשיתי....?
נכון, אתמול חלק גדול מהבעיטות באימון המסדרון בבית היום ברגל ימין, כדי לאזן. מזכיר לכם , אל תשכחו לטפח אצל הילדים את היכולות בשתי הרגלים.
פסקה אחרונה שלי, בשבוע שעבר קראתי חומרים בנושאי אימון ילדים (אני מחפש, בורר ומוצא חומרים על אימון ילדים - אין הרבה...) אחד הדברים שקראתי גרמו לי להיזכר בתחילת דרכי בעולם הכדורגל. כן,כן, גם אני בעטתי שפיצים בתחילת הדרך (6-8) ולי לא היו מאמנים כך שאת השינוי עשיתי כשבשכונה החברה שכן שיחקו בקבוצה התחילו לצחוק על השפיצים שלי ושל אחרים. אז מה עשיתי ? תרגלתי, אני זוכר את עצמי מתאמן לבד על בעיטות מלאות - מול הקיר בין המשחקים ולבד.
למה אני מספר את זה, כי יצא לי לדבר עם הילד הגדול שלי, שמתחיל להביע עניין בכדורגל (אין לו בררה, בכל מקום מסביבו כדורגל - בבית הספר ובבית) אז סיפרתי לו עלי ואמרתי לו שזה בסדר להתחיל בבעיטות שפיצים ולאט, לאט להשתפר בבעיטות מלאות.
מי יודע אולי יצאו שני שחקנים בסוף....חחחח.
לקישור של יומן מסע מספר 3 לחצו כאן
מאבא של שחקן (או שחקני) כדורגל לעתיד.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה