יומן מסע - דו"ח מספר 5

יומן מסע - דו"ח מספר 5



שלום לכולם, אני יודע, עברו שבועיים מאז הפוסט הקודם.
האמת, פשוט הייתי עייף, מנטאלית. (כן, גם לי זה קורה).

במהלך השבועיים שעברו יצא לי לערוך לילד הקטן וגם לילד הגדול מספר אימונים.
אפילו השתדרגתי - קניתי סולם וקונוסי "כיפה". הילדים התלהבו, אני .... פחות.

כלל נוסף שלמדתי בשבועיים האחרונים - לא לצאת לאימון עם כל כך הרבה עזרים ואמצעים.
היום זה היה השיא, מרוב אמצעים לא הצלחתי להעביר את כל התרגילים ואפילו ויתרתי על אמצעים למורת רוחם של הילדים.
למה לא הצלחתי, אתם שואלים ?

שלושה ילדים (גם חבר של הילד הגדול הצטרף), האחד רוצה סולם השני רוצה קונוסים והשלישי זורם איתם.
יש מי שיגיד עכשיו, למה אתה לא שולט בילדים...
האמת, הילדים הפתיעו אותי עם האימון, רק הגעתי וכבר אבא אימון (כרגיל, אתם אומרים, אז זהו שהפעם, היום שלי התחיל מאוד מוקדם ואחרי לא מעט שעות ברכבת מהצפון למרכז,  למי יש כוח למשהו ובטח לאימון).

אבל בכל זאת, לוותר על ההזדמנות של אימון לילדים, לא אצלי. בטח בתקופת החורף - המטרה שלי היא להצליח לערוך לפחות שלושה אימונים בשבוע במיוחד בשבועות חורפיים!.

טוב, שוב התפרעתי....

חזרה לאימונים, בגילאים האלו הפוקוס צריך להיות על המוטוריקה ולכן הסולם הוא אביזר מדהים.
קפיצות בשתי רגליים, קפיצות על רגל אחד, דילוגים , קפיצות פנימה והחוצה ובסוף בעיטה לשער.
אתם לא מאמינים כמה הם מתלהבים , אפשר להעביר רק כך 15 דקות.

ביום ראשון האחרון התמזל מזלי ומזלו של הילד הקטן וערכנו אימון לבד, כך שהוא כל כך נהנה עם הסולם שהוא המציא לבד תרגילים בסולם כולל תוספת שלי כדי לתרגל שינוי כיוון וזריזות הייתה שילוב של קונוסים בכיוונים שונים אחרי סיום הקפיצות בסולם ואז ריצה מהירה לבעיטה.
הקטן , מדהים בזריזות, בשינוי כיוון וקואורדינציה. מזכיר לכם הוא רק, רק בן שלוש ושבעה חודשים!!!.

ביום שני האחרון בבוקר עוד היה לנו שמש יפה במרכז אז הדרך לגן הייתה בקפיצות ודילוגים וריצות במהירויות שונות.
לדוגמה ריצה מהירה בין עמוד חשמל אחד לעמוד חשמל הבא. קפיצות על רגל שמאל ולאחר מכן על רגל ימין בין עמודי בטיחות במדרכה או בין פח זבל אחד לפח זבל שני.
אפשר להשתמש בכל שני אובייקטים קיימים לאורך המדרכה ולהחליט מה התרגיל.
כמובן שקיימנו תחרות ובאופן מוזר או שהקטן ניצח או שסיימנו ביחד.

בלי לשים לב, אני יוכל לספר שבשבועיים האחרונים למעט ימי שישי בכל יום היה אימון לאחד מהם או  שניהם יחד.
נהיינו מכורים.

כדי לאזן את הפעילות הספורטיבית, אישתי קנתה להם סל.
חיברנו את הסל בשבת האחרונה, כיף לראות את הילדים קופצים ומנסים לקלוע לסל.
כמובן, שגם כאן דוגמה אישית שלי. היכן להניח את הכדור ביד , היכן היד המלווה לכדור וכיפוף רגליים.
האמת, שבעם כדור קטן בבית זה לא מצליח אבל, במגרש שני הילדים הבינו את הנושא. ברור שיש עוד על מה לעבוד איתם בכל הקשור לזריקה לסל...

למי שלא מכיר , מאמנים ואנשי מקצוע בתחומי הספורט השונים , דברים על כך שעד לגיל 10 לפחות יש לחשוף את הילדים לכמה שיותר ענפי ספורט ורק אז להתחיל להכווין אותם לענף ספציפי.
אני מקבל את הגישה הזו אבל, למרות זאת , מניסיוני (בילדות שיחקתי ללא לימוד המון כדורגל, וכן למדתי והתאמנתי בכדורסל וטניס) חשוב שיהיה ענף מוביל לילד וסביבו חשיפה לענפים נוספים. יתכנו שינויים בדרך ומעברים בין ענפי ספורט, בין היתר בגלל חברים, ביטחון בענף ספורט מסוים ומצוינות בענף ספורט אחר שלא התגלתה בגיל צעיר.
זאת הסיבה שהדגש שלי כרגע הוא על מוטוריקה. לצד זה בכדורגל חשוב שידע כבר בגיל מאוד צעיר לעצור, למסור ולבעוט. כל השאר ממש לא חשוב כרגע, לפחות עד גיל 5 , כך שיש לי שנה וחצי של יסודות המשחק, אחר כך נעבור לטכניקות של שליטה בכדור ושאר הדברים שעוד מוקדם לדבר עליהם ויש הרבה נושאים.

עד כאן, כרגע (נראה לי שחזרתי ל"כושר" כתיבה).

עד כה חתמתי באבא של שחקן כדורגל לעתיד.
החלטתי לוותר, למה ? לפני שבוע הייתה לי שיחה עם האישה על כך שהילד הקטן אמר שהוא יהיה שחקן כדורגל.
השיחה הייתה ברכב המשפחתי עם כל המשפחה. הסכמנו כולנו שהילד כמו גם הילד הגדול כמו כל ילד אחר יכול להיות מה שהוא ריצה לבחור להיות כשיהיה גדול. אנחנו נעזור לו בכל בחירה. היום הילד הקטן רוצה להיות שוטר והילד הגדול כרגע מתנדנד (פעם הוא רצה להיות קודם כבאי, אחר כך שוטר ובסוף טייס מסוקים - בגלל סמי הכבאי כמובן) היום עוד אין לו בחירה. מה שברור והוא אומר את זה בקול רם - הוא לא יהיה שחקן כדורגל (הוא אומר את זה בנחרצות) כשהיינו באימון הבוקר של יום א' סגרנו שהגדול יהיה נגן, הקטן יהיה זמר ואני אהיה הרקדן. אולי זה עוד יקרה.

נתראה בפוסט הבא.

לקריאת דו"ח מסע מספר 4 - לחץ כאן

יומן מסע - דו"ח מספר 4

יומן מסע - דו"ח מספר 4


שלום לכולם,

קודם כל, חיזקו ואימצו תושבי הדרום. יצא לי להיות בשישי בערב בבאר שבע, הרחובות נטושים, רק דיירי הצמתים נמצאים בחוץ.
אנחנו (הילד ואני) אנשי מרכז הארץ, לא שומעים אצלנו אזעקות אבל דרוכים.

הפעם הפוסט בסימן אימונים בשטח הבית, במיוחד תוך העזרות בשטיח בסלון.
למה אימון בבית ?
כי ביום חמישי האחרון התכוננו לרדת לאימון היומי אבל אז ראינו בטלוויזיה את הדיווח על האזעקות בתל אביב ושמענו מהבית קול נפץ עמום.
הילדים התחילו לפחד, בעיקר הגדול (בכל זאת כבר מבין יותר וגם הפחד האנושי כבר השתלט עליו, זאת בניגוד לקטן - 3.5 - שעדיין הפחד האנושי נבנה אצלו כך שפחות מודע).

שכחתי לציין שהקטן אירח חבר שלו מהגן.

אז מה עושים ? יש מי שמרשה לילדים בבית לבעוט בכדור בכל מקום, אצלנו המשחק בכדור מוגבל למסדרון בין החדרים ולחדר הילדים. ויש מי שאינו מרשה כלל לשחק בכדור בבית.

ולכן, ניתן לבצע בבית אימוני קואורדינציה, שינוי כיוון ומודעות גוף מצוינים.

אז השטיח המלבני, שלא חייב להיות גדול מאוד, אצלנו למשך השטיח הוא באורך של כ-150 ס"מ ורוחב 120 ס"מ. מספיק כדי לאמן אותם.

התחלנו בקפיצות על רגל אחת מצד לצד (לאורך השטיח) בכל צד ברגל אחרת, המשכנו לאימוני שינוי כיוון בריצה בין האלכסונים של השטיח וסיימנו בדילוגים בחלק מהפאות של השטיח. יצרתי אימון של 12 תרגילי שטח שניתן לבצע לאורך שעה וחצי. אנחנו ביצענו אימון של 40 דקות.

חלק מהתרגילים כללו השתטות שלי ושלהם והילדים צחקו בלי סוף. בתחילת האימון הילד הגדול שלי לא רצה להתאמן אבל אחרי התרגיל השני הוא כבר צעק "עכשיו תורי!!".

אמא של החבר הגיעה לקחת את הילד ובכך סיימנו את האימון, אם היא לא הייתה מגיעה הם היו ממשיכים את האימון.

כמובן, שחוקים לחוד ומעשים לחוד, הסכמתי שהם יביאו כדורים לסלון ויבעטו אלי.

לתדהמתי, בלי שביקשתי בכלל, הקטן התחיל לבעוט ברגל שמאל בלבד. מדהים, הוא בועט בשמאל יותר חזק מרגל ימין...אז מה לדעתכם עשיתי....?
נכון, אתמול חלק גדול מהבעיטות  באימון המסדרון בבית היום ברגל ימין, כדי לאזן. מזכיר  לכם , אל תשכחו לטפח אצל הילדים את היכולות בשתי הרגלים.

פסקה אחרונה שלי, בשבוע שעבר קראתי חומרים בנושאי אימון ילדים (אני מחפש, בורר ומוצא חומרים על אימון ילדים - אין הרבה...) אחד הדברים שקראתי גרמו לי להיזכר בתחילת דרכי בעולם הכדורגל. כן,כן, גם אני בעטתי שפיצים בתחילת הדרך (6-8) ולי לא היו מאמנים כך שאת השינוי עשיתי כשבשכונה החברה שכן שיחקו בקבוצה התחילו לצחוק על השפיצים שלי ושל אחרים. אז מה עשיתי ? תרגלתי, אני זוכר את עצמי מתאמן לבד על בעיטות מלאות - מול הקיר בין המשחקים ולבד.
למה אני מספר את זה, כי יצא לי לדבר עם הילד הגדול שלי, שמתחיל להביע עניין בכדורגל (אין לו בררה, בכל מקום מסביבו כדורגל - בבית הספר ובבית) אז סיפרתי לו עלי ואמרתי לו שזה בסדר להתחיל בבעיטות שפיצים ולאט, לאט להשתפר בבעיטות מלאות.

מי יודע אולי יצאו שני שחקנים בסוף....חחחח.

לקישור של יומן מסע מספר 3 לחצו כאן

מאבא של שחקן (או שחקני) כדורגל לעתיד.

יומן מסע - דו"ח מספר 3

יומן מסע - דו"ח מספר 3



כל הסוף שבוע הוא המתין לאימון של היום, דיבר עליו בכל רגע שאל האם כבר יום ראשון, בבוקר הכריז כי מיד לאחר הגן הוא באימון.
מה מיוחד היום מכל יום אחר ?
היום האימון היה במשותף עם חבר שלו מהגן.
הם עונים לאותו השם כך שעברתי לקרוא להם בשמות המשפחה, חמודים הקטנים האלו.

החבר בועט חזק אבל עם השפיץ של הנעל. אז שלחתי את הילד שלי לבעוט לעבר לעבר הקיר ועברתי לשיעור פרטי של 5 דקות עם החבר.
כרגיל התחלתי עם כך שהוא נתמך בי עם היד ואני הובלתי לו את הרגל לעבר הכדור ולאחר מכן הרמתי אותו והראיתי לו כיצד אני בועט. כמו שכבר כתבתי בעבר , זה עובד, החבר, גם הוא בן 3.5 התחיל לבעוט ברגל מלאה.
במהלך האימון הגברתי את העניין ושניהם בעטו בשתי רגלים, האמת החבר הפתיע אותי לטובה.

זוכרים סבלנו והנאה, אז הם המציאו תרגיל חדש שלא תכננתי תוך כדי האימון. כמובן שזרמתי איתם, רק עם התרגיל הזה העברנו 7 דקות בלי לשים לב, הילדים נהנו. הצבתי שני צמדים של קונוסים במרחק של כחצי מטר ביניהם הם מסרו לי ביד את הכדור וקפצו מעל שני הצמדים של הקונוסים ואז בעטו בכדור לעבר קונוס חמישי במטרה להפיל אותו, פעם ברגל ימין ופעם ברגל שמאל.

בסוף האימון הם הודיעו שנהנו מכל דבר באימון חוץ ממשחקון מסירות ביד שהם שיחקו לקראת סוף האימון. סיכמנו בינינו שלהבא לא נשלב את המשחקון הזה.

אם עברה במוחכם מחשבה משוגעים איך יצאתם להתאמן במזג אוויר שכזה ? אז תתפלאו, יצאנו ללובי של הבניין שלנו, כן, כן, בלובי שהפך לחדר אימונים, משופר עם הקונוסים. כך שכל שנדרש הוא לרדת במעלית ולהתחיל את האימון.

אגב, הילד שלי איחר לאימון, הוא הגיע מדודה שלו, אבל לא קיבל עונש חינוכי, זה לא הגיל, הם צריכים להנות.
בסוף השבוע יצא לי לקרוא בעיתון את הפרקים הראשונים מהספר על כריסטיאנו רונלדו. הילד באמת גדל עם הכדור ברגל. מדהים!!!. אני עדיין בהתלבטות ביני לבין עצמי האם שעה ביום זה מספיק לילד שלי.
הוא רק בן 3.5 , אבל יש כל כך הרבה מה ללמוד והמון מה לתרגל כדי להיות מומחה.
כנראה שימים אולי שבועות וחודשים יעברו עד שאחליט מה וכיצד להגביר את פרק הזמן שהוא "מתחבר" אל הכדור.

אם משהו חושב שבגלל הגשמים לא היו אימונים בסופ"ש אז תחשבו שוב. אתמול היה אימון קואורדינציה של שעה ורבע של קפיצות מעל מטריות והמון ריצות ושינויי כיוון.
אתמול בערב רצנו לחפש בגדים ארוכים לילדים, אז נסענו לקניון שבעת הכוכבים, מקום מצוין לאימון שינוי כיוון. כן, כן, אני לא טעיתי, בקניון יש רצפים של לבנים שחורים ברוחב 40 ס"מ. ובאורכים משתנים של 3 - 6 מטר.  אז התרגול היה לרוץ מצד לצד ובקצה כל צד לבצע שינוי כיוון מהיר ולרוץ לצד השני. הילד הקטן שלי עדיין לא שולט בנושא שינוי כיוון (התחיל לפני שבוע את האימונים בנושא, בדרך לגן - לפחות פעמים במהלך השבוע שעבר וגם השבוע בתכנון) אבל למרות שזו ההתחלה שלו הוא משתפר בצורה מצוינת, הוא עדיין עוצר בקצה הצד ולוקח לו זמן לחשוב כיצד לסדר את הגוף לשינוי הכיוון אבל הוא הרבה יותר מהיר מתחילת שבוע שעבר, אז הוא גם נפל והשתפשף ברגל.
כמובן שהבן הגדול בן ה-6.5 כבר שולט בפעולת שינוי הכיוון.

לסיכום,
1. חשובה החברה, לפחות אימון אחד עם חברים.
2. בכל מקום אפשר להתאמן.
3. להיות קשובים לילדים - שילוב תרגילים שהם מעלים באימון. (כמובן אם התרגיל איכותי ומסייע להתקדמות שלהם).

תבלו.

אבא של שחקן כדורגל לעתיד.

קישור לדו"ח מס 2

יומן מסע - מספר 2

 



זהו זה, זה רישמי!!!

הילד יודע לבעוט ולמסור גם ברגל שמאל.

שיהיה ברור, חודשים זה הרבה זמן וההתעקשות בסוף השתלמה.

אז איך באמת עושים את זה, קודם כל המון, אבל המון, סבלנות.

 

אני יודע זה קשה,

אני לא רושם את זה סתם,

תאמינו לאבא שהילד הגדול שלו פשוט לא מסוגל וגם לא ממש מוכן לשמוע את ההסברים שלי כיצד לבעוט או לקלוע לסל או לכדרר לא חשוב אם ברגל או ביד.

 

אז התבגרתי מאז וקיבלתי הזדמנות שנייה, כך שאם אתם לא רוצים "לבזבז" את ההזדמנות עם הילד הראשון, הטיפ שלי

תהיו סבלניים.

תבינו שאם לא היום אז מחר, הוא לא חייב לדעת לבעוט ברגל מלאה כבר באימון הראשון, אפילו לא באימון השלישי תאמינו לי זה לא יהיה מושלם, לאט, לאט, צריך כל פעם להעיר אבל באווירה טובה או בצורה עקיפה.

אני למשל שואל את הילד בכל פעם שהוא לא מצליח לבעוט או שהוא לא בועט נכון למה לדעתו זה לא הצליח.

הגעתי למצב שגם כשאני לפעמים מעגל פינות על בעיטה חצי מוצלחת הוא מייד קופץ : "לא, לא, לא בעטתי טוב".

 

היו גם המון נפילות , ועוד יהיו הרבה נפילות בהמשך. הילד רק מסיים עם שיפשוף אחד וכבר יש לו שיפשוף חדש.

נפילות, נפילות, לא סתם, בגיל הזה יש לילדים נטייה לעשות שני דברים.

הראשון, לסקל רגלים תוך כדי בעיטה או מסירה ואז הרגליים מסתבכות והם נופלים.

השני, הם נוטים לקפוץ תוך כדי בעיטה ואז בנחיתה הם מאבדים שיווי משקל ונופלים.

 

בהתחלה הוא בכה, חשוב לא להתרגש ולא להילחץ, תנשמו עמוק. תביעו סימפטיה ולאחר הרגעה, אבל רק לאחר הרגעה, תשאלו אותם למה זה קרה לדעתם, אם הם לא יודעים תסבירו להם מה לא היה נכון, אני תמיד מראה לילד כיצד הוא ניסה לבעוט או למסור ומה קרה לו בגלל זה, כולל הגזמות של נפילות מכוונות שלי. זה תמיד עוזר לשמר את האווירה הטובה.

 

טיפ אחרון להיום, אימון טוב צריך להיות אימון רציף של לא יותר מ-30 עד 35 דקות. במקרים קיצוניים תגלו שהילד כל כך נהנה שהוא בעצמו ירצה להמשיך. אני לפעמים עושה תרגיל , מכריז על סיום האימון בקול רם וממתין לתגובה של הילד, אם הוא רוצה עוד אז אני ממשיך לתרגיל נוסף, אם לא, הולכים.

 

טוב אולי עוד טיפ טיפה של טיפ נוסף, אם אתם רואים שהילד אוהב תרגיל מסויים אז לפני האימון הבא תשאלו את הילד אם הוא רוצה לכלול את התרגיל באימון הבא. אני אוהב לגוון ולחדש בכל אימון, אבל במידה רבה יותר אני רוצה שהילד יהנה באימון וירצה לחזור ליום הבא. לכן אני מתייעץ איתו האם הוא רוצה לחזור על תרגיל מסויים גם באימון הבא.

 

כאן המקום לגלות לכם, שהתמזל מזלי ואני יכול להרשות לעצמי ללוות את הילדים לבית הספר ולגן בבוקר.

כל עוד לא גשום אני מתעקש לקחת אותם ברגל, מתחילים עם הליכה לבית הספר של הילד הגדול - 10-15 דקות הליכה, קפיצות וריצה של הילדים בדרך לבית הספר ולאחר מכן, עוד 15 דקות הליכה לגן של הילד הקטן. שוב בעיקר ריצות וקפיצות, לפני יומיים גם התחלתי ללמד אותו שינוי כיוון תוך כדי ריצה. אני אספר בהרחבה בפעמים הבאות.

 

למה אני מספר את כל זה ?

גם כדי לשתף אתכם שהאימונים, מבחינתי לפחות, לא יכולים להסתכם רק שעה ביום או בשבוע.

וגם כדי לספר כי במסגרת זמן האימון או זמן האיכות הזה, אני שואל ומתייעץ עם הילד מה הוא אהב אתמול באימון ועל מה הוא היה רוצה לחזור.

 

לסיכום :

1. תקשיבו לילד.

2. סבלנות.

3. והנאה, הנאה והנאה (קודם כל לילד ואחר כך גם לכם).

 

תבלו,

 

עד כאן, מאבא של כשרון כדורגל בהתהוות.

לחצו כאן לצפייה בדוח יומן מסע קודם - מס 1

 



יומן מסע - מספר 01



סיימתי חודשיים ראשונים של אימונים לילד שלי, בן 3.5, חולה על כדורגל.
אבא יש כדורגל בטלויזיה, הוא מכריז בכל פעם שהוא בטעות לוחץ על השלט 55 במקום להגיע לאיזה ערוץ ילדים ואז....
הוא נשאר על ערוץ הספורט.
תאמינו לי, הוא צורך יותר שעות צפייה בכדורגל ממני...חחח.

החלטתי להתחיל לכתוב יומן מסע של הורה שמלווה את הילד שלו בעולם הספורט.      על פניו , שום דבר חדש או חריג.

אבל, בכל זאת חידוש. אני הולך לשתף אתכם בתהליך שלב אחרי שלב, דלמות שלי כהורה, תחושות של הילד ואפילו קליפים של האימונים.

אז כמו שכתבתי בהתחלה, סיימנו חודשיים ראשונים או התחלנו חודש שלישי.
הכל התחיל בעצם בסוף אוגוסט - תחילת ספטמבר, כשהתחלתי לחפש לילד חוג אימון כדורגל לגיל 3.5 - 4, היו מקומות
בהם אמרו לי שהוא צעיר מדיי והוא גם הלך לכמה אימונים במספר מקומות באזורינו.

ואז....

נפל לי האסימון, למה שלא אלמד אותו בעצמי ?
עברו 5 שנים מאז שזנחתי את הרעיון של ללמוד אימון כדורגל ופתאום מהתהליך החיפוש של חוג לילד קיבלתי תיאבון סוף כל סוף, לעשות את הצעד ולהירשם לקורס של ויינגייט למדריכי כדורגל. רק התחלתי ואני נהנה מכל רגע.

טוב,  קצת נסחפתי,

אז בתחילת ספטמבר התחלתי לאמן את הילד שלי, האמת האתגר שלי הוא מצד אחד לתת לו את העקרונות הבסיסיים של רזי הכדורגל - בעיטה, מסירה, נגיחה ומצד שני לעשות את זה באופן חוויתי.

נראה לי שעד עכשיו זה מצליח לי.

התחלנו בחודש מאומץ של אימוני בעיטות ברגל מלאה - חלק עליון של כף הרגל, בשתי רגלים כמובן.
המשכנו במסירות קצרות בחלק הפנימי של הרגל ובעיטה תוך כדי ריצה.

בהתחלה - שני האימונים בראשונים - היה לו קשה מאוד לרוץ ולבעוט.
ניסיתי להסביר ולהדגים בעצמי, זה לא עזר.
הוא תמיד נעמד מול הכדור והניף רגל לבעיטה או במקרים בהם הכדור היה בתנועה אליו הוא עצר את הכדור בידיו ואז התכונן לבעיטה.

אז איך הצלחתי ?
(כן, כן - זה הטיפ הראשון לכל האבות שרוצים זמן איכות עם הילד וכמובן רוצים ללמד אותו לבד את עקרונות הכדורגל)

פשוט מאוד, הרמתי את ילדי והצמדתי את הגב שלו לבטן שלי. (הידים שלי החזיקו אותו בבטן שלו)
רצתי איתו לעבר הכדור ובעטתי, כל זאת תוך הסבר שלי מה נדרש לעשות כדי לבעוט.
אחרי שתי הדגמות קצרות הבן שלי תפס את העניין ומאז הוא רק משתפר יותר ויותר בבעיטה תוך כדי ריצה.

יש לי המון מה לכתוב, נראה לי שנכון לסיים את הפוסט הראשון כאן.

ממתין לשמוע ממכם
ועד הפעם הבאה
נתראה

אבא של שחקן כדורגל לעתיד.

כל ההתחלות קשות

איתן מסורי שר כל ההתחלות קשות. זו תחילת הדרך שלנו.

כאן נאפשר לכל הורה בין כאלו עם הבנה וגישה לכדורגל ובין שכל קשר בינם לבין כדורגל היה מקרי עד שילדם החליט להתאהב במשחק,

לבנות תוכנית אימונים ולהעביר אותה בהנאה.

כאן תוכלו לשאול שאלות ולקבל תשובות בחינם.

ולכאן נרכז לכם את מרב המידע והידע הקיים ברשת בנושא.

נתרגם כל חומר לנוחיותכם.

נביא סיפורים אישיים של שחקני כדורגל מהארץ ומהעולם שיעוררו לכם את התיאבון והרצון להביא את ילדיכם ליכולות גבוהות.

אנחנו מאמינים כי ככל שתקדימו לאמן את ילדכם כך תטיבו עימם ותביאו אותם להצלחות.

אז שיהיה לכולכם בהצלחה והנאה.

צוות המערכת.

קישור לשירו של איתן מסורי - כל ההתחלות קשות